דמות החייל באמנות הישראלית

הם היו יפים , צעירים , נועזים ונחושים . אחינו גיבורי התהילה . ב 1948 הם היו תקוותו של עם מוכה וגדוע , אשר בניו חייליו הם ניצני לבלובו מחדש . ב 1948 היו להם פנים . היכרנו אותם אחד אחד . הם היו דודו ואורי ודני וג'ימי . לודביג בלום צייר באהבה את דיוקנאותיהם בפלמ"ח , באצ"ל ובלח"י , חייל חייל וקלסתרו . אריה נבון , יוסי שטרן , אביגדור אריכא , משה פרופס , נחום גוטמן - רישומי תש"ח שלהם סיפרו על חיילים שהם גם בני אדם . גם כשהיו ללא שם , רק "נערה ונער" של "מגש הכסף , " מעולם לא היו אנונימיים . גם לא כשהיו מוטלות גופותיהם "שורה ארוכה ארוכה , " וגם לא כשהיו "חיילים אלמונים בלי מדים . " כי החייל של פעם היה אינטימי , אישי , וכדברי השיר המאוחר יותר מראשית שנות השישים - "החייל שלי חזר . " ב 1991 אתה שב ופוגש אותם , והנה אבדו פניהם , נמוג קלסתרם : קסדות ומסכות השתלטו כליל על פניהם ( ראו ציורי הטייסים של יורם רחוב , ( זהותם כללית , טכנולוגית ואנונימית במדיהם ובביצועיהם התקניים ( ראו את החיילים בפעולה בציוריהם של דוד ריב ואבנר מוריה . ( הם , שהיו חיילים , הפכו ל"צבא , " לגוף אל אישי . ב 1948 התאמצו צ...  To the book