|
|
על שוליותו המרכזית של נושא הדיון האמת ניתנת להיאמר : אין זה אחד מנושאיה המרכזיים של אמנות ישראל . שלא כבמדינות טוטליטריות או פשיסטיות , שבהן נכפית אחדות הערכים של השליט , האומה והאמנות - מאופיה של תרבות דמוקרטית להצטנע בפיאור השליט ובהנצחתו באמנות . יתר על כן : מסורת המודרניזם , המחייבת את אמנות ישראל מאז שנות העשרים , מסתייגת מזיקת אמנות וחיים ומעדיפה אוטונומיה צורנית של משחק אמנותי חופשי . ביטויי ההפשטה המערבית בפאריז ובניו יורק , הללו שהשפעתם רבה על המודרנה הישראלית שמאז / 48 אף הוגדרו בתשובתה של חירות הביטוי האישי למגמות פשיסטיות הטוטליטריות . ברור , אפוא , מדוע האמנות הישראלית אמביוולנטית מאוד בנגיעותיה במוטיבים "לאומיים , " ובהם מוטיב המנהיג . ברור , גם , לפיכך , כיצד זה שכמה וכמה מחשובי אמנינו המודרניים לא נגעו מעולם בנושא המנהיג ( למשל - יוסף זריצקי , יחזקאל שטרייכמן , אביגדור סטימצקי , אהרון כהנא , צבי מאירוביץ , יחזקאל קריזה ורבים נוספים . ( יובהר כבר עתה ו בדברנו על "דיוקן המנהיג" כוונתנו למנהיגים פוליטיים ( ולא למשל , למנהיגי תרבות - כסופרים ידועים , שחקנים ידועים וכר . ( מ...
To the book |
|
|