הצברים הללו

א . בשלהי שנות השבעים התמקדה לפתע התעניינותה של האינטליגנציה הישראלית במה שהיה קרוי אז "מיתוס הצבר . " דניאל הורוביץ כתב באותה עת את מחזהו 'צ"רלי קצ'רלי" ( שהוצג ב"דואך הירושלמי ) ובו סתם את הגולל על המיתוס , שמלכתחילה נראה למחזאי מלאכותי וכפוי ; אמנון רובינשטיין כתב בספרו "להיות עם חופשי" פרק חשוב אודות " עלייתו ושקיעתו של הצבר המיתולוגי ;" דן אלמגור פרסם מאמר היסטורי ארוך ועשיר במוסף 7 " ימים" של "ידיעות אחרונות" ושמו "הצבר נכנס למרכאות ; " דורון רוזנבלום איפיין ב"הארץ" בשנינות אופיינית את גלגולו של הצבר החדש , בעל הכרס והבוטיק ; סימפוזיונים רבים ברדיו ועל בימות אחרות נפנו לעסוק בנושא חשוב זה . גם כותב שורות אלו פרסם באותה עת באנתולוגיה "ירושלים" ( שנתון מטעם אגודת הסופרים , ירושלים ) מאמר בשם / . "בחיפוש אחר הצבר האבוד בדרמה הישראלית . " ואף על פי כן , למרות כל השפע של הטיפול בנושא , ניתן לקבוע , שעד 1989 ולהתייחסות חלקית לארכיטיפ הנדון בהקשר של האמנות הישראלית ( בתערוכה "לחיות עם החלום , " מוזיאון תל אביב . אוצרת : בתיה דונר ) - לא נבדק , באורח כולל ומקיף , יחסם של הצייר והפסל הישר...  To the book