מייד אחרי שסיימתי את כתיבת מאמרי על הסופה ' לקחה אותי תודעתי אל המלך ליר , * שעליו כבר כתבתי בעבר , והאירה אותו באור חדש . מתוך ניסוחי את תפיסתו הפסיכואנליטית של שקספיר בהסופה , הוענקה להמלך ליר משמעות חדשה . יתירה מכך , לניסוחי את התיאוריה הפסיכואנליטית של שקספיר נוספו , מתוך המלך ליר , אישוש וגם ממדים חדשים . בשני המחזות האלה מתחוללת סערה גדולה , אבל יש ביניהם גם קווי דמיון אחרים , קצתם סמויים למדי . מתוך ההשוואה בין המחזות , צפו הבדלים שהאירו כל אחד מהם מחדש , כאילו היו עלילות אנלוגיות , מעין אלו המצויות בהמלך ליר עצמו : עלילתו של גלוסטר ובניו ועלילתו של ליר ובנותיו מקבילות ומשלימות זו את זו . מכל מקום , שני המחזות שסערה בלבם , עניינם המרכזי הוא פרישה : המלך ליר פורש ממלכותיותו ומחייו , ואילו בהסופה פורש פרוספרו מהאי , כתמונת ראי סימטרית לפרישתו של שקספיר מהתיאטרון ומלונדון . גם בפרישתו של פרוספרו מהאי יש משום פסיעה מודעת אל עבר המוות , כפי שאומר פרוספרו : "ואז אפרש לי אל / עירי 2 מלאנו , שם כל מחשבה / שלישית תסב על קבר " . ( ע' . ( 151 עם זאת , ליר הוא טרגדיה מובהקת , הנתונה באקלים...
To the book