ד. שקספיר כפסיכואנליטיקן א' הסופה

בספרו הרליגיוזי מיסטי של וילפריד ביון , קשב ופרשנות - שבעיני הוא הספר הנועז והמקורי ביותר שנכתב בשדה הפסיכואנליטי , מאז פשר החלומות של פרויד - נאמר כך : "פסיכואנליזה , הדבר כשלעצמו , הייתה קיימת . לפרויד נותר רק לגלות את הניסוחים המובלעים בה 1 . ( ... ) צריך להניח חשיבה שאינה תלויה בהכרח בחושב כלשהו " . ניתן לקרוא ניסוח זה בכמה אופנים - יותר ופחות מיסטיים - אך כפשוטם מתייחסים הדברים לכך שהאמת הפסיכואנליטית הייתה תמיד מובלעת במנגנון הפסיכולוגי של האדם , כשם שחוקי הפיסיקה תמיד התקיימו בעולם הפיסי . פרויד רק ניסח , כפי יכולתו ומגבלותיו , אמת שהייתה מאז ומעולם . מתוך הנחה זו , לא ייפלא אפוא כי ניתן למצוא אצל מחזאי גאוני כשקספיר - שהוא , בעיני ובעיני רבים אחרים , מהגדולים שבמשוררי כל הזמנים , אם לא הגדול שבהם - הבנות פסיכואנליטיות מעמיקות . העובדה ששקספיר לא הוכר או לא הוכרז עד כה כפסיכואנליטיקן חשוב או מעניין ( ואין בידנו כרך עבה המסכם את הכנותיו הפסיכולוגיות פסיכואנליטיות , ( נובעת , בראש ובראשונה , מהדימוי המדעי שניסה פרויד לקבוע לפסיכואנליזה . דימוי זה נועד להבדיל אותה היטב מהספרות ואף ...  To the book