|
|
לא נעלם מעיניהם של הרומאנטיקנים אבדן היוקרה שסבלו סופרים מאז המהפכה והם חיפשו להם מפלט מן הקהל הבלתי אוהד באינדיבידואליזם . הם חשו עצמם כבני בלי בית ותחושתם זו מצאה לה ביטוי ברוח של נצחנות והתמרמרות , אולם הם לא ראו בשום פנים את מלחמתם בחברה כחסרת תקווה . סופרי דור 1830 היו הראשונים שלא היתה בהם עוד אהבת המדנים של קודמיהם ושהחלו לפרוש ולהתבודד ; מחאתם היחידה התבטאה בהטעמת ההבדל שבינם ובין הקהל , שאותו שירתו . וסופרי הדור הבא נעשו כה יהירים , שוויתרו אפילו על הפגנת עצמאות זו והתעטפו באלמוניות ואי רגישות גאה . אולם הסתגרותם היתה שונה לגמרי מן האובייקטיביות של המאה השבע עשרה והשמונה עשרה . סופרי התקופה הקלאסיציסטית רצו לשעשע או ללמד את קוראיהם , או לשוחח עמהם על בעיות מסויימות . אך מאז הופעת הרומאנטיקה , נהפכה הספרות מבידור ומשיח ושיג של הסופר עם קהל קוראיו לאמצעי לגילוי צפונותיו של הסופר ולהאדרת שמו . ולכן , כאשר ניסו פלובר ומחברי האסכולה הפארנאסית להסתיר את רגשותיהם האישיים , לא סימן הדבר בשום פנים שיבה אל רוח הספרות הקדם רומאנטית ; אלא דווקא אינדיבידואליזם בצורתו היהירה ביותר , אינדיבי...
To the book |
|
|