אחרית דבר

... " ביום התייחדות זה אנו מעלים לא רק את המעשים וההישגים אלא זוכרים ומציינים גם את הסבל , השכול , המחסור והחולי , מנת חלקה של אשת השומר . חברות "השומר" שהתמודדו עם הקשיים העצומים איבדו לא רק בעלים בשמירה ובנדודים אלא גם תינוקות רבים , עולי ימים ... וזה היה מנת חלקן של כל המשפחות ... המוות היה להן חלק בלתי נפרד מחייהן והן ניבטות אלינו מדפי ההיסטוריה , כגיבורות של התקופה , לא פחות מרוכבי הסוסים , מנושאי הנשק ומנהיגי הארגון " . המיתוס הרווח בכל הנוגע לנשות "השומר" היה כי היחס אליהן היה שוויוני וכי הן שותפו בפעילויות השונות . לרושם זה תרמו מניה שוחט ורחל ינאית , שנמנו עם מנהיגות הארגון והיו שותפות להחלטותיו , אך לא כן החברות האחרות , שהודח מפעילותו הביטחונית והציבורית . עד כה מקובל היה במחקר לדרג את החברות ב"השומר" כחברות אקטיביות או חברות פסיביות , ומעמדן נקבע בעיקר לפי מידת השתתפותן באספות הארגון . זווית ראייה זו צמצמה מאוד את מורכבות מעמדן של הנשים ב"השומר . " בחינת השתלשלות תפקידיהן במסגרת תחנות דרכו השונות של "השומר" מלמדת כי בקולקטיב בסג'רה , בעודן רווקות הן מימשו , את שאיפתן להיות ...  To the book