|
|
במאה העשרים פיתחו בני האדם יכולות השמדה אלוהיות ולחילון נוספה משמעות חדשה . השלטון הריבוני בכמה מן המדינות בנות זמננו ( ומאז סוף המאה גם קבוצות הפועלות מחוץ למדינה ) נטל את תפקיד האל כמחולל אסונות המוניים , בקנה מידה של הפורענויות המתוארות במקרא . כמו האל , בני האדם מסוגלים להשמיד הכול , בהדרגה או בבת אחת . התחום היחיד שבו העוצמה האנושית מתקרבת אל המוחלט הוא בדיוק התחום שבו התגלתה מוחלטות האל המקראי : הכושר לחולל חורבן גמור . במדינות אחדות כבר הפעילו השלטונות עוצמת הרס המזכירה בממדיה את האסונות שהמיט האל ( שאת שלטונו תיארתי קודם , במסגרת הדיון במודל התיאוקרטי היהוויסטי ) על העולם . אבל בשיטתיות המחושבת שלה עולה עוצמת ההרס של המדינה על מה שהסופר המקראי היה יכול לדמיין . הנה שוב קווי המתאר העיקריים של המודל המקראי : שכלול אמנות ההרס עד כדי שלמות כמעט ; שימוש חד צדדי באמצעי חורבן המוניים ; שימוש באסון כאמצעי לשלטון ולמשילה ; היעדר זיקה בין אלימות לחוק ; היעדרו ( או ביטולו ) של מרחב פוליטי שבו הנתינים יכולים להטיל ספק באופיו ובעצם שלטונו של הריבון . דיוננו במדינת האסון יתחיל בתיאורה כתמונת...
To the book |
|
|