|
|
למאמץ הדיטרונומי לדחוק את התיאוקרטיה הישירה אל העבר הרחוק ולהשהות את מועד התחדשותה לעתיד לא ידוע היה גבול ברור : כמעט שום פרשנות מן הפרשנויות החדשות של מלכות אלוהים לא ניתקה את הקשר היסודי שבין אלוהים לבין אופני הופעתו הקטסטרופליות . בתקופה שבה נחתם התנ"ך הופיעו בארץ ישראל ובסביבותיה היצירות הראשונות של ספרות אפוקליפטית שדמיינה את סוף תולדות האדם - סוף לשלטון ארצי מכל סוג - ואת ביאת מלכות שמים . האפוקליפסה תוארה כסדרה של אסונות ספקטקולריים שבהם ייתמו גם החוטאים וגם החטאים והצדק האלוהי יצא לאור . הסיפור המדומיין של ההתפרצות הבאה - והאחרונה - של האלימות האלוהית , שתסיים את ההיסטוריה המוכרת ותייסד עידן חדש או זמן חדש , נקשר לפעמים - על דרך הניחוש , הדרש והסוד - לעתיד ניתן לניבוי , ולפעמים הוא נותר מנותק מכל זמן מוגדר . אבל תמיד היה הסיפור מוחשי והכיל תיאורים מפורטים ומדויקים של השתלשלות המחזה הקטסטרופלי . תיאורים אלה היו עשויים מסיפורי אסונות מוכרים שעברו עיבוד ומתבניות חדשות , פרי הדמיון . החזיונות האפוקליפטיים האלה מלווים מאז את התרבויות שקידשו את התנ"ך . בדרך כלל הם ניצבים בשולי התרבוי...
To the book |
|
|