דברי פתיחה

ההיסטוריה של האלימות האלוהית בתרבות המערב היא היסטוריה של הדמיון התיאופוליטי , אבל גם של התפתחות אמצעים פוליטיים וטכנולוגיים המאפשרים למנוע אסונות המוניים , לצמצם את פגיעתם או , להבדיל - ועל ההבדל הזה אנסה לעמוד כאן - לחולל אותם . אלה תהליכים שונים שהתרחשו במישורי מציאות שונים , אך מעולם לא נפרדו לגמרי זה מזה . חיבור זה מציע מבחר סלקטיבי של כמה נקודות מפתח בסקיצה שאמורה להציג קווי מתאר ראשונים להיסטוריה הזאת , מאז הופיעו פרקיה הראשונים בטקסט המקראי . כדי לצייר את הקווים האלה אשתמש במכחול עבה מאוד , שיחליף את הקריאה הצמודה בקורפוס קטן יחסית של טקסטים שהדריכה את הפרקים הקודמים . אין בכוונתי לרשום כאן קו התפתחותי רציף או לספר סיפור שיתחקה על כל מהלך ההיסטוריה המערבית מאז נחתם התנ"ך . אני מבקש לעמוד רק על רגע של מפנה בראשית העת החדשה ועל שתי צורות חדשות של חילון האסון שהתפתחו במהלך המאה התשע עשרה והתבססו במאה העשרים . בשתיהן תופסת המדינה את המקום שפינה האל . בתהליך החילון האחד המדינה מתערבת בניהול האסון עד שהיא נוטלת מידי האל את תפקיד ההשגחה העליונה ; בתהליך החילון האחר המדינה מפתחת ומפעיל...  To the book