|
|
המסורת הכוהנית ואסכולת דברים נבדלות בשתי שאלות מרכזיות הנוגעות לדיון שלנו : מהם גבולותיו של מרחב הקדושה , ובמיוחד - האם הוא כולל את הלוויים או את כלל ישראל ? מה מגן על העם במרחב הזה : היטהרות והתקדשות או שמירת החוקים ? את ההבדלים בין האסכולות אפשר לנסח גם כשתי תשובות שונות על שאלת היחס בין החוק לקדושה : האם שמירת החוק היא חלק מעבודת ההיטהרות שאמורה להבטיח מצב של קדושה במרחב הקרושה - או שהעם קדוש ועל כן מצווה לשמור על החוק , שאמור להגן עליו באותו האופן ששמירת מרחק והיטהרות מגנים על המתקרבים אל ליבת הקודש ? האפשרות הראשונה מאפיינת את המסורת הכוהנית , שעסוקה בעיקר בדיני הטהרה ורואה בהם מנגנון להסדרת הקיום במחיצת הקדושה ; האפשרות השנייה מאפיינת את אסכולת דברים , שמציעה את החוק הכללי כחלופה לעבודת הקודש של הלוויים והכוהנים . שתי המסורות שותפות להבנה שמרחב הקדושה הוא הזירה שבה מופיעה האלימות האלוהית , או מוטב - שבה מופיע האל מבעד לאסונות שהוא מחולל , וכי זירה זו היא המקום שבו אפשר להכיל , לתעל ולרסן את האלימות האלוהית . בתפיסה הכוהנית מרחב הקדושה היה מעורב באלימות אלוהית ותלוי בדמיון שמייחס ...
To the book |
|
|