רוב החומר שנסקר עד כה עסק בשיטה הנפוצה ביותר לחישוב שוויה של חברה – שיטת . FCFF-ה למדנו לשים את מ ֵ רב תשומת הלב על פעילות החברה , כאשר שוויו של ההון העצמי הוא תוצאת חיבור וחיסור הגדלים האחרים במאזן התפעולי . שיטת FCFF-ה מאפשרת לנו להתרכז במזומנים שנבעו מפעילות החברה מבלי להתייחס לאלה שנבעו ( או שולמו ) בגין חובות שלקחה על עצמה . בענפים מסוימים , בהם לחוב יש היבטים תפעוליים , דוגמת ענף הבנקאות , נעדיף לחשב ישירות את שווי ההון העצמי באמצעות היוון תזרים המזומנים שנובע לבעלי המניות , כלומר תזרים המזומנים המתקבל לאחר שהחברה שילמה או גייסה חובות . שיעור ההיוון שלנו יהיה בהתאמה עלות ההון העצמי . חישוב תזרים המזומנים לבעלי המניות הבסיס בשיטת FCFE-ה הוא תזרים המזומנים שבעלי המניות מפיקים מהחברה . אך עולה השאלה האם עלינו לחשב את המזומן המחולק לבעלי המניות ( דיבידנדים ) או זה השייך להם ? שיטת FCFE-ה רואה בחברה המוערכת עסק לכל דבר , כלומר : כזה בו הבעלים יכולים לבוא ולדרוש את המזומנים שנותרו מפעילות החברה לאחר תשלום החובות והשקעה נדרשת בנכסי העסק . זהו תיאור מעט פשטני כאשר מדובר בחברה ציבורית שכן...
To the book