בשיטת היוון תזרים המזומנים , השווי המחושב הוא הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים שפעילות החברה עתידה להניב , כאשר האינטראקציה מול חברות מתחרות אמורה להתבטא ביחסים התפעוליים שירכיבו את התחזית , דוגמת שיעור הצמיחה בהכנסות או המרווח התפעולי . בשיטת התמחור ההשוואתי אין , לכאורה , ביטוי למדדים הכלכליים הללו – אמידת שווי הפעילות ( או ההון העצמי ) נעשית על סמך המחירים שמשקיעים אחרים הסכימו לשלם תמורת חברות דומות . אבל זוהי הצהרה פשטנית – קביעת המכפיל המייצג והרווח המייצג נסמכת על גורמים פונדמנטליים שאנו נדרשים להעריך גם בשיטת היוון תזרימי המזומנים . על אף השבחים שחלקנו לשיטת המכפילים , שיטת DCF-ה היא עדיין השיטה הפופולרית ביותר להערכת שוויה של חברה בקרב אנשי המקצוע , בוודאי בעבודות הערכה מורכבות , בשל הגמישות שלה ובשל העובדה שהיא איננה מגבילה אותנו בהנחות שאנו מניחים במהלכה . ניתן להיעזר במכפילים כדי לאמת את מ ִ מצאינו עם נתוני השוק , אך אנו לעולם נמליץ על שיטת DCF-ה כעוגן המרכזי של עבודות ההערכה שנבצע .
To the book