|
|
הערה ראשונה ספר זה מציג מודל לבחינת היחסים בין העיתונות העברית למיעוט הערבי בישראל , המושתת על אינטגרציה של רעיונות מתחומי מחקר שונים . מתוך אשכול של נתונים אמפיריים רבים עולה המסקנה כי העיתונות העברית נמנעת ממתן ביטוי הולם לדעת " האחר , " וכי הניסיון להתייחס לקולו של המיעוט נעשה , לרוב , בהקשרים שליליים . כך מתקבלת תמונה של מיעוט אלים , מסית , מחרחר ריב ומאיים , שחוסר האנושיות שלו מלכד אותו למטרה אחת : הרס ושיבוש הסדר הציבורי . מסקנה זו מלווה את המחקר שבספר על רצף של שני צירי זמן : בעתות חירום ומשבר , ובעתות שבהן חל רפיון בתחושת האיום ושחלקן מאופיינות באופוריה המונעת מהאמונה כי השלום עומד בפתח . אין ספק כי החשיפה התקשורתית שזכה לה המיעוט הערבי היתה גדולה לאין ערוך בתקופות הקונפליקטואליות , שבהן הוא הוצג באור שלילי במיוחד ודימויו ניזון מתפיסות סטריאוטיפיות . אולם גם בפרקי הזמן הקונצנזואליים , במקרים שקולו של המיעוט הערבי לא הואלם או הועלם מנוף העיתונות הרי שתדמיתו נותרה בעינה : מיעוט חריג , שולי , הזוי במידה מסוימת ושאינו מחובר למציאות הישראלית . זוהיר אנדראוס , מנכ"ל ועורך העיתון הערב...
To the book |
|
|