גורלם של בני הגולה

הנה עוד סיפור , סיפור על שתי ספינות שהביאו לאמריקה מהגרים מסוג אחר לגמרי . שתיהן הפליגו מהאי הקטן גורה שמול חופי סנגל . האחת עשתה את דרכה לבאהיה שבצפון ברזיל , האחרת לצשרלסטון , קרוליינה הדרומית . שתיהן נשאו עבדים אפריקנים — שבריר זעום משמונה המיליון שחצו את האוקיינוס האטלנטי בשנים . 1820-1450 כמעט שני שלישים מכל המהגרים לאמריקה בין השנים 1760-1500 היו עבדים ; לפני 1580 היה השיעור חמישית , והוא הגיע לשיאו ( מעט פחות משלושה רבעים ) בשנים . 1760-1700 במבט ראשון , סחר העבדים היה אחד המוסדות היחידים המשותפים לאמריקה הצפונית ולדרומית . כמו חוות הטבק בדרום ארצות הברית , כך גם האנזשניוס ( מטעי קנה הסוכר ) בברזיל למדו להסתמך על עבדים מיובאים מאפריקה , מרגע שהתחוור שהם זולים יותר — ושניתן להעבידם קשה יותר — מאירופים שהגיעו לאמריקה הצפונית בחוזי התקשרות ומהאינדיאנים באמריקה הדרומית . ממלך דהומיי ומטה , האפריקנים סוחרי העבדים לא עשו איפה ואיפה ; הם שמחו באותה מידה לשרת רוכשי עבדים בריטים כפורטוגלים , שלא לדבר על הערבים , לקוחותיהם משכבר הימים . בל נשכח שמאז המאה השנייה לספירה פרח סחר העבדים לאורך...  To the book