אשפוז

ההחלטה לאשפז ילד היא החלטה טיפולית קשה – קשה לילד , קשה למשפחתו , קשה למטפל . השהייה בבית חולים פסיכיאטרי תישאר חקוקה בזיכרונו של הילד . היא עלולה להכביד על דימויו העצמי , על נטייתו לתסוגה ( רגרסיה ) ועל השתלבותו החברתית בעתיד . כל אלה עלולים להעיב על הרווח הטיפולי וההתפתחותי שיעניק לו האשפוז . כשילד מאושפז לתקופה ארוכה , דבר נדיר כיום , המטפלים נעשים מחנכיו , במובן הרחב של המילה , על פי התפיסות החינוכיות המקובלות עליהם . ייתכנו הבדלים רבים בין תפיסה זו לתפיסות שאליהן הורגל הילד במשפחתו או בעדתו . המטפל למעשה כופה עליו אורח חיים , דרך חשיבה , שפה , הרגלי אכילה ומנהגים שונים , שייתכן כי הם נוגדים את מנהגיו . הדבר עוד יותר נכון בפנימיות . אל נשכח כי ילד זה ישוב למשפחתו , ושם הוא עלול להיתקל בבעיות הסתגלות . לפיכך , שילובם הפעיל של ההורים בהחלטות עשוי להפחית את התופעות השליליות שעלול לגרום האשפוז . יש לראות בהורים שותפים לטיפול ולא מכשול . כך יהיה הרווח כפול , שהרי יכולתם ההורית ודימוים העצמי רק ישתפרו , וכך גם יחסיהם עם ילדיהם . עם זאת , האשפוז והכניסה למוסד טיפולי אינם בבחינת חלופה לחיי...  To the book