“ הדור השני” הוא מושג שהשתגר להגדרת ילדיהם של ניצולי השואה . ביטוי זה , שחדר לספרות המקצועית בתחילת שנות השמונים , משמש כיום בהקשר זה בכל תחומי החיים . המושג צמח בד בבד עם ההכרה , כי החבלה שהטביעה השואה היא כה קשה , עד שהיא עברה לילדיהם של הניצולים , ואף לנכדיהם , אף שהם לא חוו אותה . מובן שקשה להכליל לכדי הגדרה אחת – ניצולים – את טווח החוויות שעברו על בני אדם שונים בעוצמות רגשיות ופיזיות שונות , ולמרות זאת ההקשר ברור . אם כי הקשר שבין טראומת השואה לעצם הקמת המשפחה – כרצון להותיר חותם , כביטוי להישרדות , להצלת אודים מן השריפה , להשתחררות מזכרן של משפחות קודמות , או דווקא מתוך כמיהה להיטיב לזכור אותן – שונה ממשפחה למשפחה , הרי לכל הניצולים ולכל החוויות מכנה משותף . מכנה משותף זה הוא חלחול הזוועה אל ילדי הדור השני , במגוון אופנים . כיום , 65 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה , נראה שלפנינו כבר דור שלישי הסופג את זוועות השואה ולקחיה כזיכרון “ גנטי” עמוק .
To the book