חוץ ממקרים יחידים של אימוץ מטעמים אידאולוגיים , ההחלטה לאמץ באה מתוך ויתור על הילד הביולוגי , ומשמעה – ויתור על המשך גנטי שבו יוכלו בני הזוג למצוא את עצמם ולממש את משאלת ההמשכיות . ההחלטה באה בדרך כלל עם מיצוי כל הטיפולים להפריה או כאשר ידוע לבני הזוג מראש כי לא יוכלו להוליד . זו החלטה מכאיבה , המלווה בתהליך “ אבל” על הילד הביולוגי . תהליך זה ועיבודו נחוצים להבטחת אימוץ מוצלח , שאם לא כן , הילד המאומץ יישא כל חייו את התמרמרות הוריו ואת געגועיהם לילד ה”אחר . ” רצוי שאת התהליך ילווה צוות פסיכולוגים מאותה מחלקה לטיפול בעקרות שבה נקבע כי אין עוד סיכוי להפריה טבעית או מלאכותית . כשהעקרות נובעת מבעיה כלשהי אצל אחד מבני הזוג בלבד , יכולה להתעורר התמרמרות גלויה או סמויה כלפי בן הזוג האחר . יש לטפל בתגובה זו , לתת לה ביטוי ולעבדה יחד לקראת האימוץ המשותף . בין ההחלטה לאמץ לבין מימושה עוברת תקופה ארוכה מאוד של “ היריון . ” בשונה מהיריון טבעי , שבו שני ההורים חווים יחד את התפתחות העובר שלהם , חשים אותו , שומעים אותו ו”רואים” אותו באולטרסאונד , ומועד לידתו ידוע , ההמתנה לאימוץ רוויה מתחים . הורים א...
To the book