המשחק – כלי לפיתוח העולם הפנימי של הילד ולהידברות עמו

מראשיתה הייתה הפסיכואנליזה מרותקת אל הילד המשחק ואל עושר המשמעויות הטמונות במשחק . נגיעתו של המשחק בתחומים לא-מודעים ולא הגיוניים של החוויה הנפשית מקרבת אותו אל מחוזות של חרדה . הקסם שבמשחק מקורו במזיגה זו של משאלות יצריות לאמודעות עם תחושת ההרפתקה והסכנה הכרוכות בהן . ההתרכזות בעולם הפנימי של הילד הביאה את קליין לאתר את דרכי ההבעה שלו , והיא ראתה במשחק שפה סמלית אשר בה הוא מבטא את משאלותיו ופחדיו . בעקבותיה , פסיכואנליטיקאים שעבדו עם ילדים התעניינו בביטוי הספונטני שבמשחק . המפגש עם הילד המשחק במצבי חיים מגוונים מראה שהמשחק הוא פעילות חיונית , הכרחית , של הילד הזקוק להביע את עצמו , השואף גם להבין , לשלוט ולהשתתף בעולם שבו הוא חי . המשחק משקף את ההתפתחות ומשרת אותה בכל התחומים : הגופני , הקוגניטיבי , הרגשי והחברתי . דרך המשחק הילד חווה את עצמו ספונטני ויוזם בעולם שהוא שולט בו , ולא רק מגיב לגירויים ותביעות הנכפים עליו מבחוץ . משום כך , כל עיכוב התפתחותי או פגיעה התפתחותית הפוגעים ביכולתו לשחק , עלולים לפגוע במהלך התפתחותו . טראומה היא אחד הגורמים הפוגעים ביותר בחופש לשחק , מכיוון שהיא פ...  To the book