סיווג ואפיונים קליניים

הפרעת קשב וריכוז מוגדרת על ידי DSM - 4 כהפרעה שיש בה משני תחומים עיקריים : ליקוי בקשב והתנהגות פרצנית ופעילות-יתר , בעוד התסמינים השונים מקובצים סביב שני תחומים אלו , ואפיונה הסופי של ההפרעה נקבע על פי ה”גוון” העיקרי הצובע אותה . קיום התסמינים בשתי מסגרות נפרדות לפחות , למשל בבית הספר ובבית , משמעותי ביותר לחידוד האבחון , היות שהתמונה עשויה להיות שונה לחלוטין בכל אחת משתי מסגרות אלו . ילדים הסובלים מההפרעה מציגים בעיקר את מאפייני הפרעת הקשב , ורובם ( 70 % -כ ) מציגים גם את המאפיינים של פעילות-יתר ( הפרעה משולבת , ( חלקם ( 30 % ) מציגים הפרעת קשב טהורה , ומיעוטם הקטן ( 1 % ) מציגים את המאפיינים של פעילות-יתר בלבד . אצל ילדים הסובלים מההפרעה המשולבת ניכרים טווח קשב קצר , מוסחות , ( Distractibility ) דחיינות ונטייה לטעויות של חוסר תשומת לב , המאפיינים את ההפרעה בקשב , וכן קשיים בריסון דחפים , פרצנות התנהגותית וקוגניטיבית ואי-שקט פסיכומוטורי , המאפיינים את הפרעת פעילות-היתר . ילדים אלו סובלים מקושי בקשריהם החברתיים ובעמידה בנורמות ההתנהגות החברתית . בעטיו של הקושי בדחיית סיפוק מיידי הם נוט...  To the book