ביטויי הפתולוגיה המוקדמת מאוד הם סומטיים במהותם , שכן עיקר תפקודו של התינוק , שהוא יצור קדם-מילולי , עובר דרך התפקודים הגופניים , כגון שינה , אכילה ובכי . לכן , הפסיכיאטריה של התינוק , יותר מאשר זו של כל גיל אחר , מצריכה דרכי בדיקה והתערבות ייחודיים . הסיבות להפניית תינוק ליחידה לבריאות הנפש של התינוק הן בלתי ספציפיות – הן כוללות בעיות אכילה , שינה , בכי מוגבר , חרדה מוגזמת , תוקפנות חריגה , וקשיים התפתחותיים בשפה ובתקשורת . הגורמים המפנים העיקריים הם אחיות טיפות חלב , רופאי ילדים , עובדות סוציאליות , פסיכיאטרים למבוגרים וההורים עצמם . האנמנזה ההתפתחותית כוללת את התחומים הבאים : סיבת ההפניה , מהלך ההיריון והלידה , התנהגויות אכילה , שימוש במוצץ , באצבע או בחפץ מעבר , מאפייני השינה , רמת הפעילות וההתפתחות המוטורית , רגישויות מיוחדות , התנהגות חברתית , תקשורת לא-מילולית ומילולית , התייחסות לצעצועים , תגובות לפרידה ולשינויים בשגרה , רמת תוקפנות ומשמעת וקשרים עם בני המשפחה הגרעינית . בדיקת מצבו הרגשי-התפתחותי-חברתי של התינוק מתבססת על המודל של יחסי הגומלין והתפיסה הרב-צירית , ולכן עליה לכלו...
To the book