|
|
עד גיל 14 בערך ילדים אינם מגיעים ביוזמתם לבדיקה פסיכיאטרית ואף אינם באים בגפם . הבדיקה נכפית עליהם , ולרוב הם אינם יודעים בדיוק מדוע . רוב הילדים אינם רואים ב”בדיקה רפואית” חוויה מרנינה . המאבחן , בבוחנו את תפקודיו של הילד , נחשב בעיניו לעוד “ מורה” שבוחן אותו , או מבוגר נוסף שכועס עליו בגלל התנהגות שאינה לרוחם של “ המבוגרים . ” הוא רגיל שמבוגרים עושים יד אחת נגדו , והוא אינו מצליח להסביר את עצמו . בדיקת הילד דורשת אפוא הכנה . רצוי שהכנה זו יעשו ההורים לפני הבדיקה , בהנחייתו של המאבחן או בלעדיה . בתחילת הבדיקה ייצור המאבחן אווירת אמון וקבלה , הנחוצה מאוד לבדיקה יעילה . זאת הוא יעשה על ידי התייחסות ישירה לחלקים הנעימים לכאורה בעולמו של הילד . הוא לא ישאל מיד “ מה לא בסדר אצלך ” ? או “ למה הביאו אותך אלי , ” ? אלא למשל , “ מתי יום ההולדת שלך , ” ? “ איך יחגגו אותו , ” ? “ איזו מתנה היית רוצה לקבל ” ? וכדומה . כך הוא ילמד על גילו במקום לשאול ישירות . הוא יכול לשבח את הילד על כך שהסכים לבוא ולהציע לו לחשוב ביחד מה לעשות כדי שיהיה לו טוב יותר . השאלות צריכות להישאל בשפה המותאמת לגיל הנבדק ....
To the book |
|
|