לאקאן ראה עצמו כממשיכו של פרויד . את עבודתו ( ר’ למשל ( Lacan , 1966 יש לתפוס בשני ממדים , האחד כחזרה לעבודתו של פרויד ואחד בניסוח מחדש של התפיסות האנליטיות בהתייחס לחידושים בשטחי האנתרופולוגיה , הבלשנות והסטרוקטורליזם . לאקאן נמצא בצומת שבין גישתם של הוגי הדעות הצרפתים קלוד לוי-שטראוס באנתרופולוגיה , בנבניסטי ( mile Benveniste ( בבלשנות ואלתוסר ( Louis Pierre Althusser ) ופוקו בפילוסופיה . הרעיון המרכזי בתפיסת ההתפתחות של לאקאן הוא , שהסמלים החברתיים-תרבותיים קיימים כסדר מובנה עוד לפני כניסתו לעולם של הסובייקט – התינוק . כניסתו של הרך הנולד אל תוך הסדר הסמלי תעוצב בהתאם למבנים אלה . מכאן , שהפרט בנוי כסובייקט באמצעות הסדר הסמלי שבו הוא משתלב . לפי לאקאן , ייחודיותו של הפרט האנושי מתבטאת ראשית כול ביכולתו להירשם בסדר הסמלי כדי ליצור את הסובייקטיביות שלו ורק אחר כך הוא יכול ליצור סמלים . במסגרת זו לאקאן מגדיר שלושה מושגים – צורך , איווי ומשאלה . צורך ( או חוויית חסר ) הוא הגורם הגופני האורגני , הבלתי ניתן לעקיפה . זהו האין , האפס , הרב-פנים היצרי . האיווי הוא מה שקורה ליצר , כשהוא שבוי ...
To the book