ההיריון בעיני האם

היריון , ובעיקר היריון ראשון , הוא תקופה של ניגודים . תקופה של הסתכלות קדימה ואחורה . זה הזמן שבו נמצאת האישה בנקודת מפגש בין כמה עולמות המחייבים עימות של תכנים פנימיים : נקביות וזכריות , לידה ומוות , יצירה והרס , סדר ואנדרלמוסיה , העצמי והזולת . כשמתממשת הקונספציה , נקטעת ייחודיות האישה , שכן שני גופים מתמזגים בתוך גוף אחד – גופה . לפיכך , ההיריון הראשון הוא גם התנסות פסיכולוגית בגוף זר , המחזיר את האם לילדותה היא ולאשליה שברחם . מבחינה רגשית נוצר מעין חוסר שיווי משקל בתוך כל אישה , אך לבסוף נוצר איזון . הדרישה החד-משמעית להיפרדות והרצון לתפוס מחדש את האשליה שברחם יכולים להיות משוחזרים בחלום . מרטין בובר הגדיר זאת “ הקשר הקוסמי” , ( Farber , 1956 ) ופרויד ראה בכך “ תחושה אוקיאנית , ” שאיפה ל”שחזור הנרקיסיות חסרת הגבולות , ” מעין התמזגות דתית עם היקום , שבה האדם מתאבל על אובדן גן העדן שבו שלטה האומניפוטנציה הראשונית הבלתי מותנית . ( Freud , 1989 ) על פי באלינט , בזמן יחסי המין מנסה הגבר לחזור לרחם , באמצעות הזרע , הפניס , או כל העצמי הפנטזמטי שלו . הגבר מסוגל אפוא לשחזר את חוויית העובר...  To the book