|
|
הארץ בבואנו לבחון גישות קודמות לפתרונות של מדינה אחת ושל שתי מדינות אפשריים לבעיה הישראלית / פלסטינית , ניטיב לעשות אם נראה לנגד עינינו את הפער של עשרים וחמש עד חמישים השנים אשר הפריד בין מועדי צמיחת תודעה לאומית מודרנית בקרב היהודים מזה ובקרב ערביי ארץ ישראל מזה , ונתן את אותותיו בהתפתחות התנועות הלאומיות של שתי הקבוצות . לפער זה , וליתר דיוק — למה שעמד בשורשו — הבדלים במנטליות וברמת ההתפתחות התרבותית , החברתית , הכלכלית והפוליטית — היה חלק בשוני שנוצר בין הגישות שננקטו בעניין הבעיה המחריפה והולכת ובעניין פתרונה האפשרי . הציונות המדינית צמחה במזרח אירופה בתחילת שנות השמונים של המאה התשע עשרה בהשפעת גל פוגרומים שהתחולל בעקבות ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני . אידאולוגיה זאת וחסידיה הולידו בשלהי שנות התשעים של המאה התשע עשרה ארגון ציוני חובק עולם , אף כי קטן יחסית . התנועה התרחבה במרוצת העשורים הבאים והמסר שלה אומץ , או נתמך , בידי ציבורים גדלים והולכים עד שבתום מלחמת העולם השנייה צידדו רוב יהודי העולם , חלק ניכר של דעת הקהל המערבית ורוב ממשלות המערב , בהקמת מדינה יהודית . מנגד , בקרב האליטה...
To the book |
|
|