פרק שמיני מרד הבנים

במשך כשלושים שנה הנהיגו יערי וחזן את הקיבוץ הארצי ומפ"ם כמעט ללא עוררין . הם לא היו " ראשונים בין שווים , " אלא מורמים מעם , פטורים מכללי הבחירה והרוטציה שחלו על חברים אחרים . על פי השניים נשק דבר , מאידאולוגיה דרך עניינים ארגוניים ועד חריצת גורלם של קיבוצים , של גרעינים ושל חברים . מעמדה הרם של " ההנהגה ההיסטורית" היה מובן מאליו , חלק בלתי נפרד ממהותו של הקיבוץ הארצי מאז היווסדו ושל מפ"ם השומרית . בשיחות על כוס קפה בחדרי החברים וסביב שולחנות חדר האוכל רחשו " רינונים , " ופה ושם נשמעו טרוניות על ריכוזיות יתר של השניים ועל סגנונו של יערי . מי שהעז למתוח עליו ביקורת עשה זאת לרוב במכתב אישי . באותן פעמים נדירות שהושמעה ביקורת ברבים , היא נותרה ללא רישום של ממש . כל עוד " ההנהגה ההיסטורית" עמדה על האובניים של הקיבוץ הארצי וניהלה מלחמת חורמה בשמאלנות , וקיומו ושלמותו של הקיבוץ הארצי והמשך תפקודה של המפלגה היו תלויים בה — זו לא היתה עת להבעת ביקורת נוקבת ולהשמעת ערעורים . באמצע שנות החמישים של המאה העשרים החלו להסתמן שינויים . סכנת השמאלנות חלפה ; אחדות העבודה פרשה ; גילויי הוועידה העשרים על...  To the book