אבחון מבוגרים

א’ מנור אבחון מבוגרים דומה מאוד לאבחון ילדים , אך הוא אינו מגובש דיו וכיום הוא מבוסס ברובו על אבחון ילדים ומתבגרים . הבסיס לאבחון הוא הקריטריונים של DSM-4 המותאמים למבוגרים : שאלות בלשון עבר , ניסיון לברר פרטים מההורים ( אם עודם בחיים ) והשלכות אפשריות על חיי המבוגר כיום , כלומר האבחון מתבסס על קבלת היסטוריה מפורטת של חיי המבוגר והתייחסות לקריטריונים אלה . מטבע הדברים , חלק מהמאפיינים הנדרשים לאבחון ילדים אינם רלוונטיים למבוגרים . כך , הדרישה שחלק מהקריטריונים יופיעו לפחות לפני גיל שבע עלולה להיות בעייתית לגבי אדם בשנות העמידה , שאינו זוכר היטב פרטים מילדותו , ושייתכן שהוריו כבר אינם בחיים או שאינם יכולים לספק מידע עליו . מבוגרים , מעצם גילם , כבר פיתחו מנגנוני הסתגלות ומנגנוני עקיפה של הקשיים , בדרך כלל מנגנונים כושלים או לא מספיקים , ומכאן מצוקתם . לכן , לא כל השאלות המתאימות לילדים הולמות מבוגרים , וכדי שיהיו יעילות יש לעבד אותן ולהתאימן . מסיבה זו , אבחון המבוגרים , אם במרפאת מומחים אם בידי הרופא בקהילה , חייב להיעשות בידי מומחה , המכיר היטב את מאפייני ההפרעה , את ביטוייה בגיל הבגר...  To the book