א’ מנור בפרק זה ננסה תחילה לתאר את המבוגר הסובל מהפרעת קשב , הן על סמך הספרות והן על סמך תצפיות קליניות . בהמשך נסקור את תחומי האבחון והטיפול המשתנים והמתפתחים בהתמדה , לפי המידע הקיים עליהם היום . בעבר האמינו שהפרעת קשב נעלמת עם ההתבגרות . כיום ידוע , שלפחות שני שלישים מהילדים שסבלו ממנה ממשיכים לסבול בבגרותם בצורתה המלאה . אמנם , אצל מתבגרים ומבוגרים המציגים את מלוא ההפרעה נוטה המרכיב ההיפראקטיבי להיחלש , אך צורת הקשב השונה אינה משתנה . לכן , מבוגרים רבים " נודדים” מהאבחנה של הפרעת קשב משולבת עם היפראקטיביות להפרעת קשב " טהורה . ” נדידה זו היא אחת הסיבות לכך שכיום מקובל להתייחסאל הפרעת הקשב כאל מקשה אחת , שלקיומו או להיעדרו של המרכיב ההיפראקטיבי יש בה ערך משני . מלבד קבוצה זו של מבוגרים , הממשיכים לסבול מן ההפרעה בתמונתה המלאה , קיים שיעור לא ידוע של סובלים מצורה חלקית שלה , דהיינו הפרעה בקשב והיפראקטיביות שאינן " צוברות” שישה תסמינים כל אחת , אלא פחות . למרות היעדר הקריטריונים הפורמליים , נראה שרוב המבוגרים השייכים לקבוצה זו ממשיכים לחוש את המצוקה הנלווית להפרעה ומפתחים את התסמינים ...
To the book