עלות הרכשת לקוחות

היוון עלויות הרכשת לקוחות הוא דוגמא נוספת לנכסים לא מוחשיים . חברות הנושאות בעלויות משמעותיות של גיוס לקוחות יכולות להפחית עלויות אלה על פני תקופת הפקת ההכנסות מלקוחות אלה . למשל , חברות הטלפונים הסלולאריים מוכרות את מרבית מכשירי הסלולאר שלהן בהפסד , מתוך מטרה להבטיח חוזה שירות עם הלקוח . חברת פרטנר , למשל , הפסיקה להכיר בהכנסות ובהוצאות בגינם במועד המכירה , ומרכיב הסבסוד , שהוא ההפסד על המכשיר , מהוון כנכס לתקופה של 36–18 חודשים . באותה מידה , עלויות המשולמות למפיצים מהוונות אף הן כנכס בלתי מוחשי – כל עוד ניתן ליחסן להרכשת מנוי ספציפי . שוב , הסיבה היא שניתן כנגד נכס זה לזהות הטבות כלכליות עתידיות , ואפשר לכן להפחית את הנכס על פני תקופת ההתקשרות בפועל 36–18 ) חודשים . ( גישה זו הינה פחות שמרנית מהמקובל בארה"ב , שם העמלות נרשמות כהוצאה שוטפת . להבדל חשבונאי זה יש השלכות חשובות על מדד EBITDA–ה ( כאמור לעיל זהו רווח תפעולי תזרימי המחושב לפני פחת והפחתות . ( הסיבה לכך היא שכאשר עלויות הרכשת לקוח מהוונות כנכס הן אף פעם לא ייכללו , EBITDA–ב משום שמדד זה חומק מהפחתות . הוא הדין לגבי הפחתת המ...  To the book