דיבידנד

חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנד רק מתוך רווחיה . רווחים מוגדרים כיתרת העודפים , או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות , כגבוה שביניהם , וכפי שנקבעו על–פי הדוחות הכספיים שתאריכם אינו מוקדם מששה חודשים ממועד החלוקה . חוק החברות כיום אינו מבחין בין רווחים מוחשיים לרווחים רעיוניים ( כמו למשל משיערוך השקעות . ( החלוקה מותרת רק במקרה שמתקיים גם מבחן יכולת הפירעון של כלל ההתחייבויות , כולל התחייבויות תלויות וצפויות . ניתן להניח שהתחייבויות המוצגות בדוחות הכספיים ומועדי פירעונן ידועים וקבועים ( ועל–פי הערכה סבירה של הדירקטוריון לגבי תזרים המזומנים מהפעילות השוטפת במהלך העסקים הרגיל של החברה ניתן יהיה לפרוע אותן ) לא ימנעו חלוקה . חברה רשאית לפנות לבית המשפט ולבקשו לאשר חלוקה גם במקרה שמבחן הרווח אינו מתקיים , אולם עליה לשכנע את בית המשפט כי מבחן יכולת הפירעון מתקיים . חלוקת דיבידנד נבדלת מרכישה שחברה רשאית לעשות של מניותיה , בכך שייתכן והחברה תרכוש מניות רק מאחד או מחלק מבעלי המניות בלבד , ואילו דיבידנד , ככלל , מחולק לכלל בעלי המניות . לפי הנחית הרשות לניירות ערך , תאגיד מדווח שהינו חברה חייב לפרסם...  To the book