|
|
בפרק הקודם הכרנו את התכונות המובהקות של הסגנון הקזואיסטי של המשנה , אותן תכונות שהביאו את חכמי התלמוד להעלות שאלות ובעקבותיהן להציע פירושים חדשים למשניות . סימנו שני כיוונים של פרשנות יוצרת : הכללה ותיחום ( או הרחבה וצמצום . ( שתי שאלות עומק העומדות ביסוד כל הפירושים : מי שנה ( קבע ) את המשנה , ומהו הטעם העקרוני שלה " ) מאי טעמא ( " ? בפרק שלפנינו נכיר את דרכי הפירוש של התלמוד למקורות שמוצעים כמענה על השאלות הללו . כצעד ראשון להכרת הדיון בתלמוד נתמקד במופע הפשוט ביותר של הדיון התלמודי , הדיון הבסיסי במקור אחד , לגופו . ניתן לכנות סוגיות קצרות כאלו מונולוג , בשונה מהמהלך הדיאלוגי , האופייני לסוגיות ארוכות . עיון בסוגיות הקצרות , שאין בהן מהלכים מורכבים של קושיות ושל תירוצים , הוא דרך נוחה להכרת דרכי הפירוש הבסיסיות . הפירושים הבסיסיים יופיעו שוב בפרקים הבאים כשהם משולבים בתוך דיונים מפותחים יותר . קריאת טקסט ) בעיון ( היא פעילות יוצרת כל טקסט פתוח לפירושים מגוונים ומשמש בסיס לפיתוחים ולחידושים , בבחינת " שבעים פנים לתורה . " בהשאלה מתחום הטכנולוגיה אפשר לקרוא למרחב הקריאה ( והפירוש ) מר...
To the book |
|
|