פרק עשירי הדיאלוג הבינזמני כ'תרפיית חוצפה'

הבה נציין בפתח הדברים : ספר זה אינו מתיימר לעסוק בנושאים המכובדים הנוגעים בבעיות הגרונטולוגיה והזקנה כשלעצמם משום שתחומים אלה ראויים לעיון מעמיק ומקיף . אולם מכיוון שמטבע הדברים צופנת הזקנה בחובה מין דיאלוג תוך אישי בין העבר לעתיד , נפנה עתה לבדוק מה הן האפשרויות לדיאלוג פסיכותרפויטי בינזמני . כאשר אני אומר 'דיאלוג בינזמני ' מן הראוי להקדים ולהעיר שההתמקדות בנושאי הזקנה היא משמעותית לענייננו , כי באורח פררוקסלי , הזקנה מתייחסת בעת ובעונה אחת הן לעבר והן לעתיד . אדרבא , צא וראה : כשאנו חושבים על אנשים זקנים אחרים , עולים בדמיוננו מושגים של זמן קדום ודימויים מן העבר , כי זקנים אלה או אבות אבותינו נולדו וחיו בזמן עבר . עם זאת , בהרהורינו על הזקנה שלנו , אנו חולמים וחושבים על מונחים ודימויים כאלה בזמן עתיד . משתמע מכך שהזקנה מגלמת את נקודת המפגש הדיאלוגי בין זכרונות העבר וחלומות או הרהורים על העתיר , מכיוון שהעלאת זכרונות והשלכת חלומות נעשות מניה וביה לכלים הדיאלוגיים העיקריים אשר קובעים את הדיסוננס או הקונסוננם בין העבר לעתיד . באחד הפרקים הקודמים כבר טענתי שפרשנות החלומות הפרוידיאנית המכ...  To the book