ההטייה הליניארית בפסיכוביוגרפיה

כדי להיווכח שהאוריינטציה הליניארית הפסיכואנליטית איננה שליטה רק במקצועות התרפויתיים , די לדפדף בחיבורו המצוין של ויליאם ראניון , שסוקר את השיטה הפסיכוביוגרפית ומנתח אותה . ( 1984 , Runyon ) ראניון מראה כיצר מרבית הפסיכוביוגרפיות שעסקו בדמויות של אישים יוצרים , דוגמת וודרו וילסון , המשוררת אמילי דיקינסון ווילהלם רייך , התמקדו בשאלה כיצד חוויותיהם השליליות בגיל הילדות מספקות הסברים סיבתיים לקווי אופי ולליקויי אישיות יוצאי דופן שהתגלו בהתפתחותם הבוגרת . הואיל ומדובר באנשים יוצרים ומפורסמים , בולטת כאן העובדה שבפסיכוביוגרפיות אלו אין למצוא ניסיון כל שהוא לאתר חוויות חיוביות , שאפשר לראותן כהסבר סיבתי לתרומות האישים האלה לסביבתם . על כן יקשה עלינו מאוד להבין למשל , מדוע נטייתה הכללית של אמילי דיקינסון להתבודד ולהימנע ממגע עם הבריות מוסברת דווקא על ידי 'דחייתה האכזרית על ידי אמה , ' אם כי במוצהר 'אין בנמצא שום עדות על מקרה ממשי , שבו הציגה גב' דיקינסון ( האם ) עמדה כזו כלפי בתה' ( שם , עמ' . ( 198 הרי סביר להניח כי ללא קבלתה מראש של הדוגמה הפסיכואנליטית המעוגנת במורל הסיבתיות הפיזית של 'טראו...  To the book