א. בעלת התשובה 'האמוציונלית'

המרואיינת הפסיקה את לימודיה בגיל ארבע עשרה , עבדה בבנק ואחר כך בבוטיקים , כי העבודה בהם מצאה יותר חן בעיניה מן העבודה בבנק . תמיד אהבה מוסיקה , מלאכת יד ובגדים יפים . בגיל שבע עשרה היא עזבה את הבית כדי לחפש חוויות והנאות וכדומה . היא חיתה בהודו במקדשים שונים במשך שישה חודשים , אך ההתנסויות היו סוחטות מבחינה רגשית . לא הייתי מוכנה לחיים בהודו . בתחילה חשבתי שזה כמו אירופה . פעם ערכו לי ידידים מסיבת יום הולדת במלון יוקרתי מאוד , ומחוץ למלון כיבסו בני אדם את הבגדים שלהם בביב השופכין . בכיתי נורא . שם הפכתי מודעת לעצמי . בעולם החילוני הייתי פופולרית מאוד , אבל הרגשתי שאני משועממת וריקה . לא קלטתי ולא פלטתי שום קרינה . פעם [ בהודו ! הלכתי לגורו . כששמע שאני יהודייה מישראל , שאל למה אני מבקשת ממנו 'מנטרה , ' אם יש לנו את ' שמע ישראל ? ' הוא זעזע אותי , כי עשיתי את כל הדרר לשם כדי לעבור חוויות מיסטיות ולהיות יותר מאושרת , אבל זה לא קרה לי . לכן הרגשתי מיד געגועים עזים לירושלים , אם כי אף פעם לא גרתי בירושלים , ותוך שבוע הייתי בירושלים . בתחילה גרתי אצל משפחה כדי לעבור את חוויית השבת . זה מילא...  To the book