ציינתי כבר שגירסותיה הרבות של אגדת אדיפוס שרווחו בימי הביניים , היו ספוגות במרכיבים דיאלקטיים ודיאלוגיים , אך אם רוצים לדון בהשפעה הפנומנולוגית החשובה של המיתוס על דפוסים מוחשיים של צמיחה אישית ועל תורות של חיברות , יש לפנות אל הסיפורים המקוריים של אדיפוס ושל יצחק , ולו רק בגלל העובדה שבאלה נעשה שימוש כדי לפרש התנהגות , יותר מאשר בכל אגדה אחרת , לפחות בתרבות הנוצרית והיהודית . כיוון שמשתמשים בדרך כלל במונח קונפליקט , בקשר לתסביך אדיפוס , כדי להתייחס למתח בין אב לבן , בחרתי במונח פרדוקס כהסבר למתחים בינדוריים דיאלוגיים , כדי לאפשר הבחנה ביניהם . בהבחנה זו באתי לומר כי על פי עצם ההגדרה , ניתן לערוך ולהסדיר מחרש יחסים פרדוקסליים אשר 'נראים' בתחילה כבעלי סתירה פנימית , לעומת יחסי קונפליקט שאינם ניתנים לגישור . כדי לסקור שוב בקצרה את הטענות התאורטיות שבהן עושים שימוש ב ' תסביך יצחק / נחזור תחילה אל דוד בקן . ( 1972 , Bakan ) מחד גיסא מצא בקן קשר בין גילויים של התעללות בילדים בזמננו לבין טקסי מולך של הקרבת ילדים כקורבן לאלים נוסח עקדת יצחק . אך מאידך הוא מסכים עם וליש , ( 1954 , Weiiisch ) ש...
To the book