עתידנות סופית ואינסופית ופסיכולוגיה של התחדשות־עצמית

בנסיוננו ליצור את המסגרת התאורטית להערכת ההשפעה האפשרית של פילוסופיות של ההיסטוריה על פסיכולוגיה הרמנויטית , עלינו להתחיל בבדיקת האפשרויות של יצירת פסיכולוגיה 'עתידנית' של התחדשות . כצעד ראשון עלינו להבחין בין מחזוריות קוסמית למחזוריות היסטורית , ובין אוריינטציה של זמן סופי לזו של זמן אינסופי . בספרו הקלסי 'המיתוס של השיבה הנצחית , ' הנגיד מירציאה אליאדה את האדם הארכאי שחי בתוך זמן קוסמי מחזורי של התחדשות נצחית עם האדם ההיסטורי המודרני . הוא כתב : איש הציוויליזציה הארכאית יכול להתגאות בדרך קיומו , שמאפשרת לו חיי חופש ויצירה . הוא חופשי ... לאפס את ההיסטוריה שלו בכך שהוא מבטל מרי פעם את הזמן ... החופש הזה ... אינו יכול להיות נחלתו של מי שרוצה להיות היסטורי ... הנצרות הנה , ללא עוררין , הדת של נפילת האדם ( שגורש מגן העדן ... ( שבשבילו היסטוריה וקרמה הנם נפילה , 1974 , Eliade ) עמ' . ( 162-157 על פי אליאדה , יש הבדל מכריע בין היסטוריציזם נוצרי סופי לזמן ארכאי מחזורי הכרוך בהתחדשות תקופתית א היסטורית : על פי התפיסה הנוצרית , הזמן הוא עניין ממשי ... קו ישר מסמן את קורות האנושות מן 'הנפילה' ...  To the book