יהודה שנהב החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה , אוניברסיטת תל אביב ; מכון ון ליר בירושלים לפני שאתחיל את הרצאתי ברצוני להגיב בקצרה לוויכוח שהתנהל בשתי הפגישות הקודמות של הסמינר . רות גביזון סקרה את הסדרי החירום של המדינה הריבונית , אולם בחרה להתמקד בישראל של גבולות , 1967 ובתוך כך הגדירה את שטחי הכיבוש "אנומליים . " עדי אופיר הציג את שני הפנים של המדינה המודרנית " ) מדינת ההשגחה" ו"מדינת האסון , ( " התווכח עם גביזון , והדגיש את הייחודיות של מצב החירום ושל החיים החשופים של הפלסטינים בשטחים . אני מבקש להציע בוויכוח הזה עמדה שלישית שלפיה השטחים וישראל ייבחנו כיחידה גיאופוליטית אחת המקיימת בתוכה יחסים של כלים שלובים . עמדה זו אינה מבטלת את הפרשנות של אופיר למצב האלימות בשטחים , אלא מבקשת לעמוד דווקא על האלמנטים המשטריים המשותפים המכוננים את המרחב מן הים עד הירדן . על פי אפיסטמולוגיה זו , המניחה יחסים של כלים שלובים , "הכיבוש" הוא תוצר של מבנה המשטר הישראלי ולא סרח עודף שלו , משום שאין לפצל את שאלת 1967 משאלת , 1948 למרות ההבדלים ההיסטוריים ביניהן . בשיח היהודי , כאשר מדברים על "הכיבוש" מתכווני...
To the book