על פני הדברים כביש חוצה ישראל הוא סיפור הצלחה . רוב המשתמשים בו מביעים את שביעות רצונם ממנו ומשבחים אותו על נוחות הנסיעה ועל החיסכון בזמן שהוא מציע . מספר המנויים , כמו מספר הנסיעות , עולה בהתמדה , ולמשתמשים הקמעונאים בו , כלומר בעלי הרכב הפרטי , הולכים ונוספים משתמשים "מקצועיים" - חברות תובלה וארגוני תחבורה גדולים . היזמים והמממנים קוצרים את פרות השקעתם - הכביש היה במשך השנים לנכס מניב עם צפי הכנסות סולידי . סביבו הולכת וצומחת חגורת נדל"ן מבטיחה , ומפעיליו נהנים ממערכת יחסים אידילית עם אוצר המדינה . גם הפוליטיקאים שתמכו בכביש אינם רואים סיבה להתנער ממנו . מצד אחד איש מהם אינו מציב את תרומתו לכביש בראש רשימת הישגיו הציבוריים , ובמידה רבה הכביש נותר ללא "אב" פוליטי . מצד אחר איש מהם אינו רואה בתמיכתו בכביש אות קלון , אולי משום שהמאבק הציבורי בכביש לא נצרב בתודעת הציבור הרחב כאירוע מכונן . רבים זוכרים שתכנון הכביש וסלילתו היו מלווים בצלילים צורמים של מאבק והתנגדות , אך רק מעטים יצליחו להיזכר בפרטי הטענות וטענות הנגד . התנועה הסביבתית נוטה להמעיט בחשיבותו של כישלון המאבק לעצירת מיזם הכביש...
To the book