פרק ט / משא הזיכרון

והמתים , המתים - כלום מתו ? אברהם סוצקבר , 954 ו מעטים היו השורדים , כל אחד מהם וסיפורו שלו על עולם שחרב : הורים , ילדים , ריעים , מגורים ומכורה . השאלה שניצבה לפניהם הייתה כיצד לחזור ולספר את הסיפור . מי שביקשו סימוכין באוצר המקורות שלאל ידם מצאו שתי נתיבות ראשיות להזכרת פורענויות : האחת דרך קריאת שמות והאחרת בהעלאה באוב של חזון אחרית הימים . גם חכמי העבר וגם חוזי חזיונות הקץ שמקדם עירו את ההיסטוריה מתוך הטקסט . ברם , חכמינר ז"ל היו אומרים דברים כשם אומרם , ועשו דרשותיהם והשקלא וטריא שבבתי המדרש רקע של מציאות חיה לסיכום היסטורי , עד שנעשו הם עצמם , החכמים , הגיבורים הגלומים בהיסטוריה . לעומתם חוזי החזונות טישטשו וכיסו עיקבותיהם . מעולם היו מייחסים חזיונותיהם לזולתם - דניאל , עזרא , ברוך , חנוך - מבלי שניתן להיאחז באישיות , במקום או במאורע ממשיים . תחבולה פסוידו אפיגרפית פשוטה זו היא היא המבדילה בין אלה לאלה , משום שדווקא באמצעותה נעשה האירוע המסוים המרומז בחיזיון , בכלליותו המעומעמת , לקול מבשר רע ומתעתע . הסימן הרע החזיוני דחה את המציאות . שתי המסילות שבו וננקטו בעת החדשה בתקופת הפר...  To the book