פרק א / ערים חרבות שבנפש

ובשובי 3 ךבות הימים עמךה העיר בנסךתה פני לוטים באדרת אף כי לא נותר איש מאותם שהיי עשויים לזכור את חובותי שלא נפרעו מעולם , אלמותי לא לעולם , מעללי הרעים למחילה . ובשובי בךבות הימים עמךה העיר בנהךתה . צ'סלאב מילוש אומרים שיש יהודים מרוקאיים השומרים עד היום את המפתחות של בתי אבותיהם שבספרד ובפורטוגל של המאה הט"ו . בשנות החמישים למאתנו , כאשר שוב נפוצו הגולים לעברים - לצרפת , לקוויבק ולישראל - אולי נעשו מזכרות מתכת אלה , מסוויליה ומגרנאדה , מליסבון ומברצלונה לחוליה המשמעותית ביותר המקשרת אותם לעברם הספרדי המפואר . גם אם מפתחות כאלה לא היו ולא נבראו - עדיין עומד להם כוחם במטאפורות . משהו , כמו מפתח , למשל , בוודאי עבר בקבלה מאבות לבנים כחלק מהגירת היהודים במשך מלחמת העולם השנייה ולאחריה . שאילמלא כן כיצד אוכל לתפוס מדוע השתלט עליי העבר הקרוב , אך הבדול כל כך , בתביעה כה עצומה על נאמנויותי ? העיר וילנה שבליטא , היא במיוחד , על המיזוג היחיד במינו שלה בין מסורת לבין חילוניות , הייתה לי מעין היכל אבוד , סמל למה שהשיגה יהדות אירופה המזרחית במשך שמונה מאות שנות ישיבתה שם . אף כי הוריי עזבו את ...  To the book