התנועה הקראית הלאומית ברוסיה במאה התשע־עשרה

בעקבות חלוקותיה של פולין ( בשנים 1793 , 1772 ו ( 1795 היו רוב קראי פולין וליטא בשלטונה של רוסיה הצארית , ומיעוטם , תושבי גליציה , היו בשלטון אוסטריה . ב 24 באוקטובר 1774 הוציאה הארכידוכסית האוסטרית , מריה תךןיה , צו שמעניק לקראים זכויות שוות לזכויות של התושבים הנוצרים באימפריה שלה . הסיבה הרשמית לצעד זה היתה הערכתה לקראים וידיעתה שרובם חקלאים בעלי אופי מוסרי למופת . מצבם של יהודי אוסטריה הרבניים נשאר רע כמו שהיה . בעקבות חקיקה זו נפתח השער לתנועה הלאומית הקראית במזרח אירופה . מגמתה של תנועה זו היתה להשיג הישגים פוליטיים דומים גם ברוסיה הצאריסטית . כאן התרחקו הקראים מן היהדות הרבנית המקופחת כדי להשיג את הישגיהם הפוליטיים . בחצי האי קרים , שמשנת 1783 היה אף הוא בשלטון רוסיה , היה הריכוז הקראי הגדול והחשוב ביותר , והוא שימש מרכז לתנועה הקראית הלאומית במאה התשע עשרה . בשנת , 1795 בהשתדלותה של המשלחת מקרים בראשותו של בנימין בן שמואל אגא , פטרה הקיסרית יקטרינה הגדולה את הקראים מתשלום המס הכפול שהוטל על יהודי רוסיה , והרשתה להם לרכוש חלקות של אדמה חקלאית . בשנת , 1827 בהנהגתו של שמחה בבוביץ...  To the book