פרק שלישי על אדמת השיממון

התביעות לסאקראליות , שבפנים שונים היו נשמעות בביקורת ובשירה של העולם המערבי באו לידי גיבושן המלא בבית ' מדרשו של תומאס אליוט לאחר שפרש מארץ מולדתו , מאמריקה , ויצא לאנגליה , כדי לחסות בצל כנפיה של הכנסייה האנגלי קאנית . פרישתו זו של אליוט הפגינה את יחסו השלילי לחברה האמריקנית , על פולחן האינדיבידואליזם שבה , על הפרוטם טאנטיזם הדתי והתרבותי השליט בה , על האופטימיות התר בותית היתירה המהלכת בה מכוח ההכרזה אשר הונחה ביסודה , שכל בני האדם שווים הם בעיני אלוהים ומכוחו ניתן להם להשתלט על סביבתם ועל עצמם . רוחו של אליוט בחלה בשטחיות הקולנית , שהיה מוצא בשירה מעין זו של וולט והיטמן , שירה המכריזה על 'הערבוביה הרוחנית' של הדימוקראטיה האמריקנית כעל הריאליות האמיתית , ואינה נפנית אל התביעות הפסיכיות הפנימיות שהאדם המודרני ודאי היד . מקיימן , אלמלא סגרה בעדו אותה תרבות כלאיים שואנת של כל מיני גזעים , מעמדות , דתות , לשונות . לפיכך יצא לו אל הכנסייה הדתית השליטה אשר באנגליה : זו אינה מרוחקת כל כך מן המחשבה הקאתולית כהיות הפרוטםטאנטיזם האמריקני . עדיין ספוגה היא מן החוויות , שהדוגמה הנוצרית טיפחה...  To the book