|
|
אוריאל סימון מנחת פרשנות לשרה שאחנה מיטיבה לבחון את מילות המקרא בפתח הקדמת השריד מפירושו האבוד לתהלים מפליג ר' אברהם אבן עזרא בלשון מרוממת בשבחה של האוזן : "ברוך השם השם כח באזן הנטועה / להבין כל שמועה / וכהה קשור בנח הנשמה העליונה ... ולולי האזנים לא נברא ניב שפתים , כי מי שומע ' . " ? כלומר , ללא האוזניים לא היה דבר שפתיים , שכן רק הודות ליכולת של האוזניים לזהות את צלילי האותיות , לצרפם למילים ולפענח את תוכנן ( כמתואר בפירושו הארוך לשמ' כ א ) אפשרית התקשורת הבין אישית . אך מכיוון שניתן להוליך שולל את האוזן — "פעמים תטעה הרגשת האוזן , שתשמע ואין קול [ כמו האוהב השומע נקישה מרומה בדלתו , [ גם העין תטעה , שיראה לה הנח שהוא נע [ כמו הנוף הנסוג לאחור מבעד לחלון הרכבת הנוסעת , [ רק הרגשת הריח לא תטעה" ( פירושו ליש' יא ג , " ה"ד והריחו [ ביראת — ( " [ 'ה הריהי חייבת להיות נתונה לפיקוחו של השכל , הטבוע בנשמה , שהיא חלק אלוה ממעל ומותר האדם מן הבהמה . התבונה , שבכוחה להבחין בין אשליה אקוסטית וקול ממשי , בין דיבור מושאל ודיבור כמשמעו , ובין אמת ושקר , 2 היא המאפשרת לאוזן לבחון את המילים לאשור...
To the book |
|
|