יחסו לעבודתו

לפי דעת חנה ארנדט , אייכמן היה ביורוקראט של הפיתרון הסופי , איש Kadavergehorsam ( צייתן כגולם , ( מנוער לחלוטין מכל פנייה פרטית בהוציאו לפועל את ה'שליחות' שלו ( עמ' . ( 120 אייכמן צייר לנו מקצת דיוקן עצמו ברשימות זאםן , בקטע שהוכר כמהימן מצד ההגנה ומצד התביעה כאחת ונתקבל כמיםמך על ידי בית המשפט . הוא כותב : 'ובכן היהודים צודקים למעשה . למען האמת אומר , שאני פעלתי ללא רחמים והצתי את האש בכל מקום שחשבתי שיש שם סימן של התנגדות . אילו הייתי רק מי שמקבל פקודות , הרי הייתי שוטה . אני שקלתי בדעתי את העניינים . הייתי אידיאליסט . משהגעתי למסקנה , שיש הכרח לעשות ביהודים מה שעשינו , עבדתי בקנאות שאפשר לו לאדם לשער בעצמו . ללא ספק נראיתי בעיניהם כאדם הראוי במקום הראוי ... אני תמיד פעלתי במאה אחוז , ובמתן הפקודות בוודאי לא הייתי פושר' . ° לא פחות מזה חדור היה הכרת קנאותו וסמכותו בשנת . 1943 הדבר מתגלה במעשה שהיה בינו ובין קארל וולף , ראש מטהו של הימלר , שהיה בעל דרגה של גנראל , שאייכמן סיפר עליו . התפתח מצב כמעט גרוטסקי , כשאייכמן הסתבך בקטטה טלפונית עם ו 1 לף , שחצני כמוהו . וולף עמד על כך , שיש ל...  To the book