ימה תאמר חכמת הניגון אל האחרים ? כי גונב גוננתי מארץ העברים' ( בראשית מ , טו ) — העיר בשנינותו המשורר עמנואל הרומי באחת ממחברותיו . לכאורה אין כאן אלא משום חידוד ולשון נופל על לשון , אך מסתמא גילו היהודים בימיו , בתחילת המאה הארבע עשרה , נטייה ניכרת למוסיקה , שאם לא כן לא היה לחידודו על מה שיסמוך כל עיקר . אפשר שהיה יסוד היסטורי כלשהו לדעה כגון זו בימי קדם , שהרי יש מקום לשער , שהכנסייה הנוצרית הקדומה שאלה מבית הכנםת ובית המקדש את המנגינות למזמורי תהלים , כשם ששאלה מהם את המזמורים גופם , ותכונות המנגינות הללו נשתמרו בנעימה cantus planus-m הגריגודיאניים . מכאן , שהנימה הכנסייתית המונחת ביסודה של המוסיקה האירופית נובעת ממקור יהודי . אולם זוהי מסקנה שהגיע אליה המחקר החדש , וכלל לא היה הדבר ברור בימי הביניים . בפרקי קריאה שונים בתפילה בציבור בבית הכנםת ( כגון הקריאה בפרשת השבוע במפר התורה ) נשתמרה אמנם מסורת קדומים מיוחדת , ואולם בדרך כלל היו הנעימות לזמרה בציבור או בבית כמות הנעימות המקובלות בעולם החיצוני בהזדמנויות דומות ואף בהזדמנויות פחות רציניות , ופעמים היו גם אותן הנעימות ממש . האב...
To the book