פרק אחד־עשר התיאטרון

במאות השנייה והשלישית לסה"נ שללו חז"ל את התיאטרון , שכן ראו בו מקום של פריצות והוללות' היפוכו וניגודו של בית הכנסת ובית המדרש . אמנם צריך לזכור , שלא רוממות הדראמה האטית היתה לנגד עיניהם , אלא הקומדיות הפירנוגראפיות של להקות השחקנים , שהיו מסיירות בערי השדה . ואף על פי כן , אפילו בדורות ההם נמצאו יהודים שהתיאטרון אומנותם . שחקן יהודי אחד , אלטיחס שמו , פעל בחצרו של נירון קיסר , אחרים — ובכללם שחקנית , שהגלוסקמה שלה נשתמרה — קבורים בקאטאקומב 1 ת של רומא . כבר במאה השנייה לפני םה"נ חיבר יהודי אלכסנדרוני , בשם יחזקאל , דראמה בלשון יוונית וברוח יוונית , שקטעים ממנה , על הנושא של יציאת מצרים , נשתמרו עד היום . בימי הביניים קיבלו היהודים השקפות שכניהם ומנהגיהם ונהגו כמותם בחיי התרבות שלהם , ואף הם ביקשו וניסו לתת לרגשתיהם ביטוי דראמתי כלשהו בקשר לגילויים דתיים שונים . פייטנים דתיים , בדומה למשוררי הכנסייה , חיברו דו שיחים מוסריים בין האדם לנשמתו , או בין רוחות האלוהים לבין השטן , שביסודם הונחה כוונה דראמתית , אם גם לא ניתנו להצגה . ברי שלא היו ליהודים הצגות דומות באופיין ל'חזיונות הייסורים...  To the book