פרק חמישי אופן קיומו של דבר המוצג

א . שתי פניה של יצירה מימטית המעשה שאריסטו קורא לו בשם חיקוי ( מימסיס ) אינו אלא הצגתה של אב תבנית , שעלתה במחשבת היוצר' הצגתה של מציאות רוחנית' השונה מעי קרה מכל מציאות שבחוש' שאנו מכנים אותה בשם ממשית ( ריאלית . ( הצגה זו היא המחשתה של אב תבנית שבמחשבה , הלבשתה של מציאות רוחנית בסימנים ובצורות , המשמשים במציאות הממשית . לפיכך כל יצירת אמנות שבעין עומדת בין שני עולמות ונמדדת בשתי מידות ; האחת ביחסה אל עולמה הפנימי של אב תבנית' והשנית ביחסה אל העולם החיצון המשמש כגילומה . וברור שמצד המידה הראשונה היצירה שבעין נתבעת להיות נאמנה לאב התבנית שבנפש היוצר' ביטוי מושלם לדמות ההגויה ברוחו ; שאם נש תנתר , זו מזו' הרי קלקל היוצר באומנות החיקוי ולא הוציא מתחת ידו יצירה מתוקנת . אריםטו אומר ; 'אם נתן את דעתו על דבר לחקותו ולא חיקהו נכונה מפני קוצר יד , הרי הקלקלה בגופו של הפיוט' . * קודם לכל חייב הפייטן להיות נאמן לדבר , שנתן עליו את דעתו לחקותו , 2 לאב תבנית שקמה בנפשו תחילה . אבל זו אינה תלויה בכל מציאות שמחוצה לנפש הפייטן' שכן אם טעה תחילה בשיקול דעתו , כגון ראה סוס שמרים בבת אחת את שתי רגלי...  To the book