אחרי העלייה ההמונית

בתכנית העלייה לשנת 1952 הוגבלה מכסת העולים ל 120 , 000 נפש , אולם כבר בסוף 1951 ובתחילת 1952 ניתן היה להבחין באותות של האטה בעלייה . בסופו של דבר עלו לישראל בשנת 1952 רק מעט יותר מ 24 , 000 נפש , כמעט 100 , 000 פחות מן התחזית . אמנם רבים בהנהגה ובעילית בישראל ייחלו בעומק לבם לפסק זמן בעלייה , שייתן אפשרות לעכל את גל המהגרים האדיר ולאסוף כוחות לקראת תנופת עלייה חדשה , ואולם העצירה החדה של שטף המהגרים היהודים באה על קברניטי ישראל בהפתעה שחייבה הערכה מחדש . הואיל והתפוצה הצפון אפריקנית , ובמרכזה יהודי מרוקו , נותרה עדיין המאגר העיקרי הזמין והבלתי מנוצל לעלייה גדולה , אין תימה שרוב הדיונים נסבו עליה . במרוקו עצמה הועברו ענייני העלייה מידי המוסד לעלייה , שפורק באותה עת , למחלקת העלייה של הסוכנות . נציג המוסד , סמי הלוי , הגיע ממילא לסוף דרכו במרוקו אחרי שהסתכסך כמעט עם כל הגופים שהיו מעורבים בענייני העלייה , החל מאנשי הפדרציה , דרך שליחי התנועות השונות וכלה באנשי הג'וינט . יורשו בתפקיד , איש מחלקת העלייה זאב חקלאי , צריך היה קודם כל לשקם את ארגון העלייה , אם לא לבנותו מן היסוד . הלחץ לעלי...  To the book