רטינת ההנהגה הישראלית

בדיוננו בדברי שרת לשגריר ברית המועצות באו"ם על המרוקנים בדצמבר , 1948 הבחנו בסטייה מן השיח הרשמי על הבעיה העדתית . טענו כי אין להבין סטייה זו כתופעה מקרית ובודדת אלא כמשקפת תמורה יסודית ביחס לבעיה העדתית על רקע העלייה ההמונית . באותו אופן יש להבין לדעתנו את השינוי בתחום מדיניות העלייה כמשקף תמורה חדשה ביחס לאותה בעיה . את התמורה ניתן לתמצת בכך שמאגר הלהט והאופטימיות - זה שהזין את מאמץ הקליטה העצום , את התוכניות ליישוב העולים ואף מפעלים מצומצמים יחסית כמו עליית הצעירים ממרוקו — הגיע למיצויו מקץ שלוש שנים וחצי של עלייה המונית . קברניטי המדינה , ובמיוחד אלה שהיו מופקדים על הכלכלה והקליטה , חדלו לראות בעלייה ההמונית הגשמה של חלום לאומי , והיו מודעים הרבה יותר לסיוט שהיה כרוך בה . בעומק לבם הם האשימו בסיוט את העולים מארצות האסלאם , התבוננו בהם בעיניים ספקניות וחשדניות ולא האמינו עוד בטובה שתצמח להם מתוספת כוח אדם מזרחי , אלא במגבלות מיוחדות . משמעותי במיוחד היה כמדומה המפנה בעמדתו של לוי אשכול - הכוח המניע שמאחורי התיישבות העולים ומאחורי ניהול המשק הסוכנותי בתקופת העלייה ההמונית . אשכול ייצ...  To the book