כ"ד. לדרכו התועה

בקיץ שנת 1969 שהתה רוחמה בביקור משפחתי ברחובות . "אני כאן מתגעגעת יותר מכרגיל , " כתבה למלץ , "איני חדלה מלענות בך . יכול אתה להשתבח , אבאלה , שאחרי שלושים ושש שנות חיים משותפים , כשאני כבר מכירה כל זיע נפש בך למעלה ממה שאתה משער , הרי אתה לי בבחינת חידה . [ ... ] ושלום אבאלה , ונשיקות טובות לך , והיה רגוע ושלו לי . ובלילה תרגיש כיצד אני מלטפת אותך ותישן שינה 730 טובה . נכון , אבאלה " ? מלץ היה כבר בן שבעים ורוחמה בת חמישים ושבע , והאהבה פרחה ביניהם , רעננה כבימיה הראשונים . "גם נוגהלה קראה את המכתב , " כתב מלץ לרוחמה יומיים לאחר מכן , " ואמרה לי כי אנחנו יכולים להיות גאים שאחרי כל כך הרבה שנים של חיים יחד אני עוד מקבל מכתב כזה ממך " ... ביתם של רוחמה ומלץ היה חם ונעים , ורוחמה משלה בו ביד רמה . ניקתה , סידרה , אפתה , קישטה , ודאגה לבריאותו של מלץ מעל לכל . האכילה אותו בחביתות ענק שהיתה מכינה לו במיוחד , דואגת לכך שלא יפספס אף ארוחה , שילך למרפאה , שינוח , ומלץ היה מקבל את מרותה האמהית בהסכמה ובאהבה . "פעם באתי אליהם כדי שנלך יחד לחדר האוכל , " סיפר נמרוד , בנה של נוגה , "יצאנו למרפסת ...  To the book